אך לצערי חלומי לא מתגשם.

אבי נפטר כתוצאה ממחלה ואני נישארת לגמרי לבד. 

מאוחר יותר, אני מוצאת תינוק בהריסות בניין, ואני רואה את אימו שוכבת ללא רוח חיים. 

לכן, אני מחליטה לקחת אותו איתי ולקרוא לו חסן.

אני דואגת לו הרבה ומביאה לו אוכל, והוא השותף שלי למסע.
  
אחר כך, מצאתי לעצמי עוד חבר למסע, ושמו אסיף. 

בהתחלה, לא ממש התחברנו, אך לאט לאט התחברנו וניהינו כמו אחים, דבר שמאוד לא היה צפוי.

ועכשיו, אני , אסיף וחסן, ממשיכים במסע. אני דואגת להם הרבה ובלי סוף בגלל שאני האחראית והגדולה.
 
באחד הימים, ישבנו בשדה וכתבתי לחברתי, שאוזיה. 

מדי פעם ביום הייתי רושמת לה מכתבים על איך שעבר עליי היום. 

אך פתאום....אני לא ידעתי...לא היה לי מושג שזה מה שיהיה... שמענו פיצוצים.... 

רוצים לדעת מה ההמשך? הישארו איתי :)