בחרתי לכתוב מתוך נקודת המבט של הדמות הראשית

שלום, קוראים לי פרוונה.

אני גרה עם הורי, אחיי ואחיותיי בדירת חדר אחד בלבד!

אני גדלה לתוך מציאות לא פשוטה. 

אנחנו חיים באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן. 

הטליבאן הוא שלטון ממש קשה. 

במהלכו הוא סגר את בתי הספר, אסר על נשים לצאת מביתם ללא ליווי של גבר, אסר לנשים להיכנס לחנויות, נשים נאלצו ללבוש בגדים המכסים את כל גופן.

ובמילים אחרות, לאישה בתקופה ההיא לא היו שום זכויות.

אני כל יום מלווה את אבא שלי לשוק ועוזרת לו ללכת מכיוון שהוא נפגע ברגלו כשנפלה פצצה על בית הספר בו לימד, והאמת היא שאני נהנתי לשבת ולצפות בו עובד. זה בהחלט עדיף על להיות כל היום בדירת חדר אחד עם אחות כל כך מעצבנת כמו אחותי נוריה. היא ואמא כל הזמן מנקות את הבית כדי להעביר את הזמן, ומי צריך להביא את המים לניקיון? כמובן, אני

 זה לא שזה קרוב כמו שזה נשמע. זה ממש רחוק וכבד, כתוצאה מכך ניהיו לי יבלות ומחלות אחרות.