יום אחד מגיעה אליי בשורה שאחותי הגדולה, נוריה מתחתנת.

ונוריה תעבור לצפון אפגניסטן, שם הטליבאן לא נמצא. איתה נסעו גם אימי, והאחי הקטנים.

אני  נשארתי לבדי בקאבול עם גברת וירה, היא עזרה למשפחתי כשאבי נכנס לכלא.

סוף סוף אבי חזר הביתה, והשתחרר מהכלא. ממש שמחתי שהוא חזר.

יותר מאוחר, גברת וירה ושאוזיה, חברתי הטובה נסעו לפקיסטן. אני ושאוזיה נפרדות אך אנו קובעות להיפגש במגדל אייפל בעוד 20 שנה. 

אני ואבי בסופו של דבר מחליטים גם לנסוע ולחפש את שאר משפחתינו.

ועיקר נסיעתי הוא בתקווה ענקית שמשפחתינו תתאחד שוב.