הבלוג של אדל :)

עד כה היחסים ביני לבין משפחתי מאוד מתוחים. נוריה, אחותי הגדולה, תמיד מציקה לי ומסיטה את אמי נגדי, ואמי תומכת בנוריה. אני מרגישה שאני לא מקבלת יחס מיוחד ממשפחתה, אני מרגישה לבד.  אני מתייחסת להוריי בכבוד למרות התנהגותה המזלזלת של אימי וחוסר היחס של אבי ואני משתדלת לעשות כל מה שהם אומרים.  במהלך הסיפור, מסופר על הצפת הרגשות על ההתגעגעות העזה לאחי הבכור חוסיין, אמי אהבה אותו הכי מכל ועדיין ממש קשה לה עם התפוצצות המוקש כשהיה בן 14.   

בחרתי לכתוב מתוך נקודת המבט של הדמות הראשית שלום, קוראים לי פרוונה . אני גרה עם הורי, אחיי ואחיותיי בדירת חדר אחד בלבד! אני גדלה לתוך מציאות לא פשוטה.  אנחנו חיים באפגניסטן תחת שלטון הטליבאן.  הטליבאן הוא שלטון ממש קשה.  במהלכו הוא סגר את בתי הספר, אסר על נשים לצאת מביתם ללא ליווי של גבר, אסר לנשים להיכנס לחנויות, נשים נאלצו ללבוש בגדים המכסים את כל גופן. ובמילים אחרות, לאישה בתקופה ההיא לא היו שום זכויות. אני כל יום מלווה את אבא שלי לשוק ועוזרת לו ללכת מכיוון שהוא נפגע ברגלו כשנפלה פצצה על בית הספר בו לימד, והאמת היא שאני נהנתי לשבת ולצפות בו עובד. זה בהחלט עדיף על להיות כל היום בדירת חדר אחד עם אחות כל כך מעצבנת כמו אחותי נוריה. היא ואמא כל הזמן מנקות את הבית כדי להעביר את הזמן, ומי צריך להביא את המים לניקיון? כמובן, אני  זה לא שזה קרוב כמו שזה נשמע. זה ממש רחוק וכבד, כתוצאה מכך ניהיו לי יבלות ומחלות אחרות.

במסגרת שיעורי ספרות שבבית הספר, התבקשנו לכתוב בלוג. המורה לספרות הביאה לנו ערימה של ספרים שמתוכה כל תלמידה נאלצה לבחור ספר ולעשות עליו בלוג. המורה אמרה שהיא ממליצה על ספר מסוים  העונה לשם "המסע של פרוונה" ובחרתי לעשות עליו. אז הלכתי לספרייה, השאלתי את הספר "המסע של פרוונה" ויצאתי לדרך בתקווה לסיפור יפה ומותח ושאני  אמצא בו תחומי עניין. אז התחלתי לקרוא את הפרק הראשון הישארו איתי :)